החלטה בתיק ב"ש 10203/07

1.         המבקש הורשע בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וביום 1.11.07 נגזר עונשו לשנת מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו (כחודשיים), ולמאסר על תנאי. עוד הוטל עליו לשלם פיצוי למתלוננים.

המבקש עתר לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו לשם הגשת ערעור. המשיבה הסכימה לעיכוב הביצוע ובלבד שתנאי שחרורו של המבקש, לרבות שהייתו בתנאי מעצר בית מלא, יעמדו בעינם עד להכרעה בערעור. ניתנה לצדדים שהות של מספר ימים לבוא בדברים על מנת להגיע להסכמה בדבר תנאי עיכוב הביצוע, תוך שהוסכם שבמהלך תקופה זו יעמדו תנאי שחרורו של המבקש בעינם. משהצדדים לא הגיעו לכלל הבנה, הוגשה הבקשה שלפני.

2.         המבקש עותר לביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליו, לרבות ביטול תנאי מעצר הבית בהם הוא מצוי והשבת ערבויותיו. לטענת בא כוחו, משתמו ההליכים, לא ניתן עוד להטיל ערובה על המבקש, אלא במסגרת ס' 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1987, וכתנאי לדחיית ביצועו של העונש. עוד הוא טוען כי לא נשקפת מן המבקש כל סכנה, ואין בתנאים הקיימים אלא כדי להכביד עליו. המבקש מצוי במעצר בית מזה כשנתיים, במהלכן לא ביצע כל עבירה ולא הפר תנאי מתנאי שחרורו. נוכח תקופת ההמתנה הצפויה לבירור ערעורו, תהא הותרת תנאי שחרורו על כנם בלתי מידתית בנסיבות העניין.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, נאשם שמעשיו תוארו בגזר הדין כמעשי אלימות קשים וחמורים, אין זה מן הראוי שישהה בחלופת מעצר פחותה מזו בה הוא מצוי כיום. אף כי המשיבה מוכנה להקלה מסוימת בתנאי מעצר הבית של המבקש, אין היא מוכנה להסכים לביטולם כליל.

4.         המבקש נעצר ביום 24.10.05 וביום 22.12.05 שוחרר, בהסכמת הצדדים, בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בבית אחותו, עם אפשרות לצאת מידי יום לשעת התאווררות בתחומי העיר בית שמש, ולתפילות בבית כנסת בימי שישי ושבת. כן המציא ערבויות כספיות, בהן פיקדון ע"ס 3,000 ש"ח. בהמשך הוסכם על הצדדים כי המבקש ישהה משך ימות השבוע בישיבת "קרית מלאכי" שבקרית מלאכי, ואילו בסופישבוע ובחגים בבית אחותו בבית שמש, בשני המקומות בתנאים של מעצר בית מלא.

5.         כפי שטוען ב"כ המבקש, תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המבקש אכן פקעו עם מתן גזר הדין וסיום ההליכים בבית משפט זה (בש"פ 1760/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 1). המסגרת הנורמטיבית של הדיון היא, אפוא, זו הקבועה בס' 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העוסק בדחיית ביצועו של עונש. על פי הוראה זו, מקום בו מתבקש בית המשפט לדחות ביצועו של עונש שנגזר על נאשם, רשאי בית המשפט "להתנות את הדחיה במתן ערובה ובתנאים אחרים שימצא לנכון". במסגרת זו מוסמך בית המשפט ליתן דעתו לא רק על תנאים שיבטיחו את התייצבותו של הנאשם לריצוי עונשו, אלא גם על תנאים שיפיגו את מסוכנותו לשלום הציבור (וראה ב"ש (י-ם) 9784/07 אבו עיישה נ' מדינת ישראל).

6.         מעצר בית, גם כשזה איננו מתארך יתר על המידה, הוא בבחינת הגבלה קשה על חירותו וחופש תנועתו של נאשם. לפיכך נקבע כי אין לנקוט בו אלא במידה הראויה והדרושה לשם נטרול עילות המעצר. ככל שתקופת מעצר הבית מתארכת, על בית המשפט לשקול בזהירות יתירה את הצורך בהמשך נקיטתו (ע"פ 1626/91 דקה נ' מדינת ישראל, פ"ה מה(5) 76). בשל התמשכותו של ההליך הפלילי, מצוי המבקש מזה כשנתיים בתנאים של מעצר בית מלא. גם אילו היינו מצויים בגדרי ההליך, ובמסגרת חוק המעצרים, עצם הימשכות מעצר הבית לתקופה כה ארוכה יכול היה להוות משום נסיבה טובה לדיון מחודש בעניינו של המבקש.

כפי שצוין בגזר הדין, ניהל המבקש עד לאירוע נשוא כתב האישום, אורח חיים נורמטיבי של לימודים, שירות בצה"ל ועבודה. בתסקיר שהוגש בעניינו מצא שירות המבחן כי המבקש איננו אדם בעל מאפיינים אלימים ואירוע זה חריג למהלך חייו ולדרך התנהגותו בדרך כלל. עקב מעצר הבית הממושך מנותק המבקש מזה כשנתיים מכל עיסוק מפרנס והוא נאלץ להיתמך כלכלית ע"י בני משפחתו. אף אין חולק כי המבקש לא הפר במשך שנתיים ימים את תנאי שחרורו. בשים לב לנסיבות אלה, הנני סבורה כי ניתן להסתפק בעניינו של המבקש בערבויות כספיות, ואין מקום להורות על המשך מעצר הבית בו הוא נתון.

הנני מורה, אפוא, כי כתנאי לדחיית ביצוע עונשו, ימציא המבקש לבית המשפט שתי ערבויות צד ג', להנחת דעתו של בית המשפט, ע"ס 15,000 ש"ח כל אחת. עוד יפקיד בקופת בית המשפט, בנוסף לפיקדון שכבר הופקד, סך 7,000 ש"ח, והכל לא יאוחר מיום 20.11.07.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס'.

ניתנה היום ד' בכסלו, תשס"ח (14 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                                __________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: